עשיתי את זה לעצמי - ההבדל בין לקיחת אחריות להאשמה עצמית

אם נפגעתם כתוצאה מצריכת חומרים משני תודעה, כנראה שהמחשבה "עשיתי את זה לעצמי" מענה אתכם, אולי יש לכם חלק במה שקרה, אבל לא כל האשמה עליכם. בכל מקרה - קיבלתם הזדמנות לתקן, עכשיו חשוב שתאמצו גישה שתעזור לכם.

כשפורץ משבר בעקבות שימוש בחומר משנה תודעה, חוץ מהכאבים והסבל עצמם שמלווים בכל תקופה נפשית קשה, מכבידה מאוד גם תחושת הבושה - ההרגשה שפגענו בעצמינו, שהתנהגנו בחוסר אחריות כלפי עצמינו וכלפי הקרובים אלינו שנדרשים לעזור לנו עכשיו.

זה טוב להיות בן אדם אחראי, לקחת אחריות על המעשים והתוצאות שלהם, אבל צריך גם להבין בחיים, ששום דבר לא 100% בשליטתנו - אמנם אתם אלו שצרכו את החומר, ואולי בדיעבד אתם יודעים שעשיתם את זה בזמן הלא נכון או בצורה לא הכי בטוחה, אבל הרבה אנשים צרכו את אותו חומר כמוכם והמשיכו בחייהם, האם הם צריכים לחוש אשמה, או חשים אותה?, התשובה היא לא, כי צריכת חומר אינה מעשה פסול מוסרית, בסופו של דבר קרתה לכם תאונה, לא פגעתם באדם אחר, לא רציתם שהיא תקרה ואם הייתם יודעים שבוודאי הייתם עושים הכל כדי למנוע אותה.

אנשים אחראיים לא מאשימים את הסביבה ולא מפתחים מנטליות קורבן שמאשימה אחרים בבעיות שלהם, אבל אפשר להבין שלא כל האחריות היא שלכם גם בלי להאשים או להיות קורבנות - אפשר ורצוי להבין שהחברה בוחרת להתמודד עם החומרים שלקחתם על ידי הסתרת מידע ודחיקת המשתמשים לשימוש ללא אמצעים שיצמצמו סיכונים ונזקים, זה המצב, והחיים הובילו אתכם להיות חלק מהסטטיסטיקה, זה לא אומר שלא יכולתם להתנהל אחרת, אבל לא הכל בשליטתנו.

כשמגיעה הרגשה רעה - הבושה נלווית אליה - אבל אין לכם מה להתבייש בחולשה, אין אדם שלא עובר תקופות של חולשה והזדקקות לעזרה בחייו, מה שחשוב זה שאתם עושים מה שאתם יכולים כדי להתאושש, אם תשקיעו אנרגיות בצער מיותר או בניסיון להסתיר את המצב זה רק יאריך את תהליך הריפוי, האנרגיה שלכם צריכה להיות מושקעת בפעולות שיביאו לכם את הריפוי.

החולשה בסופו של דבר היא חוויה אנושית שגם מלמדת אותנו להבין אחרים.

את העונש שלכם קיבלתם - אל תמשיכו להעניש את עצמכם

לא הכל בחיים בשליטתנו, ויש גם אלמנט של מקריות - כל האנשים אחלים לעצמם ולכל מי שלא פוגע בהם רק טוב, אבל יש נסיבות שלא בשליטתנו, שמשפיעות על הבחירות שאנחנו עושים, כל מה שקרה לכם בחיים הוביל אתכם למה שבסופו של דבר קרה, ויכול להיות שאם באותו יום היה מזג אוויר אחר הכל היה קורה אחרת, אנחנו לוקחים אחריות, אבל יש גם מקום לחמלה והבנה שאנחנו אנושיים.

לפעמים בדיעבד אנחנו מבינים למה הדברים קרו כמו שהם קרו ומוצאים את המשמעות, אבל ברגעים קשים ובמיוחד כאלה שבאים בהפתעה קשה לקבל ולהבין, בכל מקרה מה שחשוב זה לנסות ללמוד ממה שקורה כדי להיות טוב יותר בעתיד.

טוב שאתם לוקחים אחריות, אם אתם מבלים זמן רב בהלקאה עצמית זה לא עוזר להמשיך הלאה כדי שיהיה אפשר לתקן, לסלוח לעצמכם זה תהליך וכדאי לדבר על זה עם האנשים שמלווים אתכם