מיתוס ההתפלפות

הפוסט נכתב על ידי אשל עוזר בנימה יותר אישית משאר התכנים באתר

פלופ – מילה מכלילה לאדם שנפגע בדרך אחת מני רבות כתוצאה משימוש בסמים פסיכדליים

סביב החוויה של צריכת סמים פסיכדליים ישנה מילה שמבטאת את "הצד האפל" של הנושא ומייצגת פחד וחוסר הבנה של חווית הטריפ הקשה, הסיכונים בצריכת הסמים והתמודדות איתם, והקשר בין בריאות הנפש לצריכת סמים בכלל.

זו מילה שמבטאת את כל מה שאנחנו לא מבינים ומנסים להדחיק, הרבה פעמים כשהייתי בהודו שאלתי את עצמי וגם אנשים אחרים "מה זה להתפלפ?", "מי הם המתפלפים" וכו... , לא זכיתי לתשובות רציניות מעבר לסיפורים פיקנטים על אנשים שלקחו סמים איבדו את זה וחיליק בא לקחת אותם.

בתוך תת-תרבות של אנשים צעירים שמתנסים בסוד בסמים לא חוקיים האדם המתפלפ הוא ה"אחר", מדובר במישהו ש"רע לעסקים", והוא מיד נלקח הרחק מן העין.

האשמה מיד נופלת על הקורבן וכל מיני חצאי הסברים וסיסמאות נזרקים לאוויר: "לקח אסיד מקולקל", "היה בטוח שהוא דולפין", "היו לו בעיות נפשיות חבויות שהתפרצו" או אפילו "הוא היה בן אדם חלש"

כל זה בא להבדיל את עצמנו מהאדם המתפלפ – אנחנו "מוצלחים", "חזקים", יש לנו כיוונים בטוחים לסמים טובים ואנחנו מכירים את מעמקי נפשנו טוב כל כך שנוכל לזהות כל סימן חבוי.

המתפלפ בדומה ל"משתמט" מוצג כלוזר שנכשל בכל מה שנחשב בעיני צעירים דלוקים וסטלנים ולעומתו אנחנו "השפויים" מייצגים את האידיאל של הסצנה אנשים עמידים שלא קרסו תחת חובתם הפסיכדלית.

יחד עם זאת מתחת לפני השטח הפלופים מעוררים סקרנות מאחר והם חצו את גבולות השפיות שהמתנסה הפסיכדלי והרוחני מפלרטט איתם ללא הפסק.

במקום מסוים זו המשאלה האפלה של הנדלקים והמתנסים, משיכה בלתי נשלטת למשהו אחר, הרצון לגעת באיזה מצב תודעה אחר ומסתורי אבל מאוד מפחיד, והפחד הוא מה שהופך משיכה טבעית לאובססיה בלתי נגמרת.

אולי, אתה אומר לעצמך, בשער הזה שהפלופ מתפלפ בו אוכל אני לגעת באיזה שלווה או אמת נצחית, מיתוס ההארה ומיתוס ההתפלפות כביכול קשורים אחד לשני.

הרי הפלופים לא חוזרים לספר, הם כבר לא איתנו, וגם אם הם חוזרים אחרי תקופה מוזרים ומפוחדים, מסרבים לפייסלים משעממים ושקטים. אין לנו סיבה להתעניין ולהקשיב לאלו שנכשלו במבחן, ובכלל אנחנו עדיין נהנים אז שיתרחקו, אם נדבר איתם הם עלולים "להדביק" גם אותנו, האמונה הילדותית והרווחת היא שעצם העלאת הרעיון שמשהו יכול להשתבש כשלוקחים סמים ישתיל את האמונה הזו בראשינו ויגרום לה להתגשם.

גם ראייה קונספירטיבית של המצב לא חסרה. בחסות שברי סיפורים ממקרים של אשפוזים פסיכיאטרים וביקורת על מערכת בריאות הנפש מועבר הרעיון שעל פיו כל אחד שרואה את העולם בצורה קצת שונה מאושפז בכפייה, מקבל בכוח כמויות של סמים מסוכנים באמת ומוכרז משוגע, והרי אנחנו צרכני סמים ואנשים לא לגיטימיים בחברה בעצמנו, ואוהבים לראות בשיגעון משהו רומנטי שעושה אותנו מיוחדים, אם נתעניין באמת במשוגעים ונדע מי הם ומה הם עוברים אולי נגלה שאנחנו פשוט אנשים נורמליים.

וכל זה בחסות חוסר החוקיות והסודיות של הנושא – הרי זה אנחנו והם, הסטלנים והסאחים, וזה העולם שלנו שמתקיים במחתרת בתוך העולם שלהם, בבית ספר לימדו אותנו שנשתגע ונמות והנה זה לא קרה, ההורים הם אחלה אנשים אבל הם זקנים ולא יכולים להבין ואין מה לשאול ולשתף אותם.

המניאק רוצים רק לעצור ולהרביץ לנו, הם מעולם לא שאלו אותנו מה שלומנו, וכשמישהו מתפלפ סיפור הכיסוי שלו נשרף, הוא צריך ללכת לקבל עזרה בעולם הסאחי, ואנחנו לא נלך ונבקר אותו כי אף אחד לא צריך לדעת שיש לנו קשר לזה, כל אחד ידע מה האחריות שלו כשהוא נכנס לזה ומי שנשרף אחראי לגורלו.

ועם השנים בכל חבורה מישהו נעלם, אולי הלך לכפר איזון או התאשפז, אולי חזר בתשובה או הלך באיזה דרך רוחנית והוא נשאר תמיד הפלופ של החברה

הוא זה שלא השלים עם החיים בשני עולמות, שלא השטיח את חווית הסמים שלו למשהו צדדי שבסוף הופך לאיזה הרפתקת נעורים, הוא זה שפתח את המגירה ולעולם לא סגר אותה והוא שונה מאיתנו, שעשינו את הסמים שלנו כמו שצריך כשהיינו צעירים

בשקט, בלי לעשות סצנה

בלי להפריע לאף אחד

ויום אחד אתה זה שמתפלפ

ואתה באמת מגלה משהו מיוחד אבל זה לא מופלא ועל טבעי כמו שציפית אלא אלה המגבלות שלך כאדם והשבריריות האנושית שלך שמתגלות אליך בשיא עוצמתן.

פחד, כאב, חוסר אונים, הם ממש כאן והם בכלל לא מה שחיפשת.

כולם מסביבך מחפשים הארה, אלוהות, חכמה, נצחיות, עיוורים לגמרי למה שאתה מרגיש, אתה הורס את החגיגה ומפנים אותך הצידה

ולוקח לך הרבה זמן להבין שגם זה חלק, שבחוויה האנושית לצד האופוריה והאושר נמצאים גם הכאב והריקנות וכשאתה ניגש להרחיב את שטחי ממלכת התודעה אתה מגיע גם לשם.

עולם חדש נפתח בפניך, אבל הוא לא נמצא במימד אחר רחוק מכדור הארץ, הוא נמצא ממש כאן, עולם של אנשים דחויים, אנשים ש"נכשלו" במשימה להיות חזקים וקשוחים ולהמשיך הכל כאילו לא קרה כלום, אנשים שהחומות שלהם נפלו.

אבל אתה עדיין לא מבין מה זה "פלופ", כי זו לא מילה שמתארת את ההרגשה שלך

זו לא הגדרה שעוזרת לך כשמשהו עם סמים משתבש

להיפך, זו רק מילה עם קונוטציה שלילית ומעליבה שמכלילה תחת מטריה אחת את כל המצבים השונים שיכולים לקרות תחת שימוש בסמים, ומעליבה את אלו שקרתה להם תאונה

אני לא התפלפתי, היה לי התקף חרדה על אסיד ואף אחד לא היה שם כדי להתייחס אלי.

בסוף "פלופ" זה מישהו ש"התפלפ" החוצה מחברת הדלוקים, חברה צרת אופקים בדיוק כמו החברה הסאחית שהיא מבקרת.

בנוסף לכאב שהוא מרגיש כתוצאה ממה שקרה לו ה"פלופ" גם מגורש מהבית והקהילה שלו, ברגע שאתה נפגע כל העולם היפה סביב תרבות הסמים מתאדה לו פתאום, מדחיק אותך הצידה ולא עוזר לך

אבל זה היה רק חלום שנשבר

מצחיק כמה האדם צריך לעשות כדי לחזור למערכת הניווט הרגשית הטבעית שלו

בין רגשות שנחשבים לגיטימיים יותר ופחות

הצורך לתפקד ולהשתיק כאבים

והדרישה ממך להיות מאופק ולא להפגין אופוריה או לשמוח יותר מדי.

מסע רוחני זה מסע כואב

נדמה לי שבאיזשהו מקום אנשים שעושים סמים עושים את זה כדי להשתנות, אבל הם מאוד לא מקבלים את מי שבאמת משתנה, הם מתאהבים בתהליך.

ואולי שינוי זה תהליך שאתה יכול לעבור רק לבד עם עצמך

ואף אחד לא יכול ממש להבין

אני סולח